גויאבות (פסידיום), השייכות למשפחת ההדסים (Myrtaceae), מייצרות פירות דמויי פירות יער המכילים הרבה ויטמין C ושאר הדברים בריאים מאוד. בנוסף, הפרי החמצמץ מעט גם טעים למדי - דומה בטעמו לפסיפלורה - וגם נחשב קל יחסית לטיפול. אז לא פלא שהצמח האקזוטי גדל כאן יותר ויותר כעציץ.
מאיפה מגיעה הגויאבה במקור?
גויאבות (פסידיום) מגיעות במקור ממרכז ודרום אמריקה ומהאיים הקריביים. שם משגשגים העצים והשיחים באקלים טרופי וסובטרופי. הסוג Psidium כולל כ-150 מינים שונים, ביניהם הגויאבה (Psidium guajava) וגויאבה התותים (Psidium cattleyanum).
מקור והפצה
אנדמי – כלומר. ח. במקור - הגויאבות מקורן בעיקר במרכז ודרום אמריקה ובאיים הקריביים. שם, העצים והשיחים, שגובהם עד שישה מטרים בממוצע, משגשגים באקלים הטרופי והסובטרופי ומספקים למקומיים פירות טעימים ובריאים בכל ימות השנה, הנאכלים גולמיים ומכינים מהם ריבות ולפתנים. מכיוון שהצמח נחשב ליצרני למדי ויכול להסתגל, הוא התפשט כעת לאזורים טרופיים אחרים או הוכנס לשם על ידי בני אדם. הצמח מקורו אך ורק בעולם החדש, שם הוא פיתח מגוון ביולוגי מדהים עם כ-150 מינים שונים.עם זאת, לא כולם מייצרים את הפירות המבוקשים.
סוגים וזנים של גויאבה
סוגי הגויאבה האכילים כוללים, למשל, את הגויאבה האמיתית (Psidium guajava), שמקורה בעיקר בדרום אמריקה. זהו עץ שגובהו מגיע עד 13 מטר במולדתו וקליפתו חלקה ואפורה. זה בדרך כלל מייצר פירות בצורת אגס עם בשר לבן או צהוב. גם הקליפה צהובה כשהיא בשלה. הגויאבה הברזילאית (Acca sellowiana), המכונה גם גויאבה אננס או פייג'ואה, היא עץ דמוי שיח שבטבע מגיע לגובה מרבי של כחמישה מטרים. הפרי אינו דומה לקיווי בצורתו ובצבעו. מין זה מתאים במיוחד לשמירה במיכלים ואף יכול לסבול כפור קל. עם זאת, למרות שהגויאבה הברזילאית היא גם צמח הדס, היא לא, למהדרין, גויאבה - בניגוד לגויאבה התות (Psidium cattleyanum), שגם היא מעובדת לרוב כעציץ ומניבה פירות אדומים בוהקים.
טיפ
לא משנה איזו גויאבה תרצו לגדל בבית, אף אחד מהצמחים אינו עמיד. הצמחים המגיעים מהאזורים הטרופיים צריכים להישמר קרירים וללא כפור לקראת החורף בסביבות 10 מעלות צלזיוס ובבהירות ככל האפשר.
